פעם שנייה זה בקטנה? ושלישית או רביעית?
הבחירה להרחיב את המשפחה יכולה להרגיש טבעית ונכונה, אבל זה לא אומר שהיא קלה.
כל ילד או ילדה שנכנסים למשפחה מביאים לשינוי משמעותי בקרב כל בני הבית. כשהבן היחיד הופך לגדול או הבת הקטנה לסנדוויץ' הם נדרשים למצוא ואף לייצר מחדש את מקומם במשפחה. וההורים, בנוסף לעלייה רמת האחריות והמתח הטבעיים (בכל זאת, כבר לא שניים על אחד) נדרשים להתמודד עם שאר הילדים שבדרך כלל מבטאים את הקושי שלהם באמצעות התנהגות מאתגרת שדורשת תשומת לב. 

נתחיל בהתחלה. המערכת האחאית (מערכת האחים והאחיות) היא שדה חברתי בתוך המשפחה. בקשר האחאי נרכשות מיומנויות חברתיות והוא מהווה "מגרש משחקים" להתנסות ואימון במצבים כמו תחרות על משאבים, קבוצת שווים, משא ומתן, ביטוי עצמי, אי הסכמות ופיוס. האפשרות להיפגש עם סיטואציות אלה במרחב ביתי ובטוח הם יקרים מפז. חשוב לזכור אותה ולהזכיר אותה אחד לשנייה ברגעים הקשים.

מנקודת מבטם של הילדים, כל הטוב הזה שקוראים לו "אחים ואחיות" בא עם דילול משאבים (כמו תשומת לב, פניות וסבלנות של אמא ואבא), השוואתיות ומאבק תמידי על מקום וחשיבות. כל אלה הם שיעורי חיים, אבל זה לא הופך את המציאות הזו לקלה יותר. 
מצב זה לצד אתגרים טבעיים של גדילה והתבגרות מעלים שלל קשיים, כמו גם שאלות על צרכים והתמודדויות. כל אלה מרבים להציף בדאגות, אשמה, ביקורתיות ואי הסכמות שעלולות להשפיע על היחסים ההורים והזוגיים. 

משפחות רבות חוות מתחים סביב ריבים בין אחים, גבולות, פערים בתפיסות והתמודדות עם משברים.
האתגרים האלו נמצאים בכל בית, אבל יכולים גם לסמן על קשיים שדורשים התייחסות ממוקדת.
כך או כך, אפשר אחרת.