למה בטיפול זוגי לא מחפשים מי צודק?

הרעיון המרכזי במאמר

רבים מגיעים לטיפול זוגי מתוך רצון שמישהו יכריע מי צודק. אבל בטיפול זוגי המטרה אינה לבחור צד, אלא להבין את החוויה של כל אחד מבני הזוג. דווקא ההבנה הזאת היא שמאפשרת להתחיל ליצור שינוי בקשר.

אחת השאלות שמעסיקות זוגות לפני שהם פונים לטיפול היא "האם המטפלת תיקח צד."

יש זוגות שאומרים את זה במפורש:

"אנחנו מתווכחים כל כך הרבה. אולי את תוכלי להסביר לו למה הוא צריך לנהוג אחרת. אולי לך הוא יקשיב."

לפעמים התקווה לא נאמרת במפורש, אבל עולה מבין השורות: 

"סוף סוף מישהו יבין עם מה אני מתמודד" או "סוף סוף מישהו יראה שאני לא מגזימה."

אך יש רבים שחוששים בדיוק מזה:

"היא טובה ממני במילים. היא יודעת להסביר מה היא מרגישה, אבל זה לא באמת כמו שהיא מתארת."

במבט ראשון, זו נראית כמו בקשה פשוטה.

אם נפגענו, טבעי שנרצה שמישהו נוסף יראה את מה שקרה ויאשר שהכאב שלנו מוצדק. וגם החשש מההפך מובן מאוד. אף אחד לא רוצה להיכנס לחדר שבו הוא חושף את עצמו ולהרגיש ששניים עומדים מולו.

פעמים רבות, הבקשה שהמטפלת תיקח צד אינה באמת בקשה להכרעה. היא ניסיון לקבל הכרה בכאב ובתחושה שלא רואים או מבינים אותו. וזו גם אחת הסיבות לכך שטיפול זוגי לא מתמקד רק במה נאמר, אלא גם באופן שבו כל אחד מבני הזוג חווה את מה שנאמר. 

ההתמקדות בשאלה "מי צודק?" משאירה את בני הזוג בעמדה של ניצחון מול הפסד, בזמן שברוב המקרים שניהם כמהים בכלל למשהו אחר - להרגיש מובנים, לצאת ממעגל הוויכוחים ולהחזיר את תחושת הקרבה לקשר. 

ובכל זאת, עצם השאלה מספרת לנו משהו חשוב. היא מגלה עד כמה חשוב לכל אחד מבני הזוג שיראו אותו, יבינו את מה שעבר עליו ויעזרו לו להבין מה קרה ביניהם. 

למעשה, יש כאן בקשה מהמטפלת לעשות סדר. אבל לא סדר של אשמה, אלא סדר של הבנה. להבין מה קרה לכל אחד מהם.

רק שלא מדובר בסדר של עובדות. 

בטיפול זוגי לא מתעלמים מהעובדות, אבל מבינים שלעיתים הן לבדן אינן מספיקות כדי להבין מה קרה בין בני הזוג. 

הצורך העמוק יותר הוא לעשות סדר רגשי. להבין מה כל אחד מבני הזוג חווה באותו רגע, איך כל אחד פירש את מה שקרה, ואיך שתי החוויות האלה עיצבו את הדרך שבה התפתח הוויכוח. 

ומתוך ההבנה הזו, השאלה בחדר משתנה.

במקום לשאול:

מי צודק?

אנחנו מתחילים לשאול:

מה קרה כאן לכל אחד מכם?

זו נראית כמו שאלה פשוטה יותר, אבל היא משנה את מוקד הטיפול כולו. במקום להכריע בין שתי גרסאות של המציאות, היא מזמינה להבין איך כל אחד מבני הזוג חווה את אותו רגע, ואיך שתי החוויות האלה עיצבו את מה שקרה ביניהם.

שני אנשים יכולים לחוות את אותו האירוע בצורה שונה

לרובנו קשה לקבל את הרעיון ששני אנשים יכולים לחוות את אותו האירוע בצורה שונה.

הרי קרה מה שקרה. הייתי שם. שמעתי בדיוק מה נאמר. אז איך יכול להיות שבן או בת הזוג מתארים את אותו רגע באופן אחר לגמרי?

בטיפול אני משתמשת לפעמים בדימוי פשוט.

אם אבקש משלושה אנשים לצייר את השולחן שנמצא במרכז החדר, סביר להניח שאקבל שלושה ציורים שונים.

השולחן הוא אותו שולחן. על כך אין מחלוקת. אבל כל אחד יראה אותו מהמקום שבו הוא יושב.

אחד ישים לב לקופסת הטישו שעל השולחן.

אחר יצייר דווקא את העציץ.

השלישי יבחר להתמקד בשעון הקטן שמולו.

אף אחד מהם לא טועה. ועדיין, כל ציור ייראה אחרת. לא משום שהשולחן השתנה, אלא משום שכל אחד ראה אותו מזווית אחרת.

כך קורה גם בזוגיות. אותו אירוע יכול להיחוות בצורה שונה מאוד על ידי כל אחד מבני הזוג.

לא משום שאחד מהם משקר, מגזים או ממציא. אלא משום שכל אחד פוגש את אותו הרגע מתוך נקודת המבט שלו, החוויה שלו והמצב הרגשי שבו הוא נמצא באותו זמן. 

ניקח לדוגמה מצב שבו אחד מבני הזוג אומר לשני:

"שכחת להעביר את הכביסה למייבש."

מבחינתו, זו בסך הכול תזכורת קצרה לפני המעבר למשימה הבאה.

אבל בן או בת הזוג ששומעים את המשפט הזה עשויים לחוות אותו אחרת לגמרי.

אם עבר עליהם יום עמוס, אם הם מרגישים מותשים, או אם הם ממילא מסתובבים עם תחושה שהם לא מספיק מצליחים לעמוד בכל המשימות, אותה הערה יכולה להישמע כמו ביקורת, חוסר הערכה או מסר שאומר:

"שוב לא עשית מספיק." 

לעיתים היא אף נוגעת בתחושה עמוקה יותר:  "אני לא מספיק."

המשפט שנאמר הוא אותו משפט. אבל המשמעות שכל אחד מבני הזוג נותן לו שונה, וכאן מתחילים הרבה מהוויכוחים הזוגיים.

לא פעם, זו גם הסיבה שוויכוחים חוזרים שוב ושוב. לכאורה בני הזוג מתווכחים על אותו נושא, אבל למעשה כל אחד מהם מגיב למשמעות שהוא נותן למה שנאמר. אפשר לקרוא על כך עוד במאמר: "למה אנחנו רבים שוב ושוב על אותם הדברים?" 

לא בגלל שאחד מהם משקר או שהשני לא זוכר נכון את מה שקרה, אלא משום שכל אחד חווה את אותו הרגע דרך העיניים שלו. וכשכל אחד בטוח שהוא רואה את הדברים כפי שהם באמת, קל להבין איך כל אחד גם בטוח שהוא הצודק. 

הכרה היא לא הסכמה

אם כל אחד מבני הזוג חווה את אותו האירוע בצורה אחרת, עולה שאלה טבעית: אז מה עושים עם שתי החוויות האלה?

עבור רבים מאיתנו, התגובה הראשונה היא לנסות להסביר את עצמנו. לספר כמה נפגענו או להסביר שלא הובנו נכון ושזו בכלל לא הייתה הכוונה שלנו. ובתוך הניסיון הזה להסביר את עצמנו, אנחנו מתקשים להכיר בחוויה של האחר. 

לא פעם נדמה לנו שאם נעשה זאת, נוותר על נקודת המבט שלנו או נסכים שהאחר צודק. כאילו ההכרה בחוויה של האחר מבטלת את החוויה שלנו. 

כאן עולה פעמים רבות אמירה כמו:

"אני לא מסכים לזה. זה לא מה שהתכוונתי."

או החשש:

"אם אגיד שאני מבינה אותך, זה יישמע כאילו אני מודה שאתה צודק."

החשש הזה מובן מאוד.

אנחנו רגילים לחשוב שאם נכיר בחוויה של האחר, נצטרך לוותר על העמדה שלנו. כאילו יש רק שתי אפשרויות: או שאני צודק, או שאתה צודק.

אבל אלו שני דברים שונים. להכיר בחוויה של האחר, לא אומר לוותר על החוויה שלי. 

הכרה היא לא בהכרח הסכמה.

אפשר להבין שהאמירה שלי פגעה בבן או בת הזוג, גם אם זו לא הייתה הכוונה שלי.

אפשר להבין למה הם חוו את הדברים כפי שחוו אותם, גם אם אני עצמי הייתי מפרש את אותה הסיטואציה אחרת. ואפשר להכיר בכאב של האחר, מבלי להסכים עם כל מה שהוא אומר.

הכרה אינה מחייבת ויתור על נקודת המבט שלי. היא רק אומרת שאני מצליח לראות שגם האדם שמולי עבר חוויה אמיתית מבחינתו.

דווקא ההבחנה הזאת מאפשרת להפסיק להילחם על השאלה מי צודק, ולהתחיל להבין מה קרה לכל אחד מאיתנו. 

מה עושים בטיפול זוגי במקום לחפש מי צודק?

כשמדברים על הדברים בצורה כזאת, קל יחסית לראות את שתי נקודות המבט.

אבל ברגע האמת, כשאנחנו פגועים, מרגישים שלא רואים אותנו או שלא מעריכים אותנו, הרבה יותר קשה לעצור. באותם רגעים, הצורך שיבינו מה עובר עלינו יוצא לא פעם דרך המאבק על השאלה מי צודק.

זו בדיוק הסיבה שבטיפול זוגי לא מחפשים מי צודק. הכרעה כזאת אולי הייתה מסיימת את הוויכוח באותו רגע, אבל היא לא הייתה עוזרת להבין מה הוביל אליו מלכתחילה.

במקום זאת, מנסים להבין איך כל אחד מבני הזוג חווה את אותו הרגע.

אחרי שהרוחות נרגעות מעט ויושבים לדבר, אפשר לנסות להבין מה הייתה החוויה של הצד השני ולהכיר בה.

למשל:

"כשאמרתי לך על הכביסה, הרגשת שאני אומר ששוב לא עשית מספיק."

המשפט הזה לא אומר שאני מסכים עם הפרשנות של בן או בת הזוג, וגם לא שהוא מבטל את הכוונה שלי. הוא רק אומר שאני מצליח לראות איך הדברים נחוו אצל האדם שמולי.

וכשזה קורה, משהו במאבק משתנה.

במקום שכל אחד ינסה להוכיח למה הוא הצודק, נוצר מקום שבו שני בני הזוג יכולים להרגיש מובנים באותו הזמן. ולפעמים, דווקא מהמקום הזה, אפשר להתחיל לדבר לא על מי ניצח בוויכוח, אלא על מה שכל אחד מהם היה צריך באותו רגע.

יש מצבים שבהם התנהגויות מסוימות הן פוגעניות, ויש מקום ברור לקחת עליהן אחריות. טיפול זוגי אינו מטשטש פגיעה ואינו מבטל אחריות.

אבל ברוב הקונפליקטים היומיומיים, השאלה החשובה אינה מי ניצח בוויכוח. אלא האם שני בני אדם הצליחו להבין קצת יותר טוב מה קרה ביניהם. 

ולפעמים, דווקא ההבנה הזאת היא הצעד הראשון שמאפשר לשינוי להתחיל.

אם אתם מרגישים שגם אצלכם אותם ויכוחים חוזרים שוב ושוב, ייתכן שהשאלה אינה מי צודק, אלא מה כל אחד מכם חווה באותם רגעים. אפשר לקרוא עוד על תהליך הטיפול הזוגי או ליצור קשר אם תרצו לבדוק יחד האם זה מתאים לכם.