למה קשה לנו לבחור, גם כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים?
הרעיון המרכזי במאמר
לפעמים אנחנו יודעים היטב מה אנחנו רוצים, ובכל זאת מתקשים לבחור. מה קורה כשכמה רצונות חשובים לנו באותה מידה, אבל לא תמיד אפשר לממש את כולם? על הניסיון למצוא איזון, על הוויתורים שכרוכים בבחירה ועל הקושי לקבל החלטה כשאי אפשר לדעת מראש לאן היא תוביל.
אנחנו רוצים להתקדם בעבודה, אבל גם שיהיה לנו יותר זמן לעצמנו. רוצים קרבה בזוגיות, אבל גם מרחב ועצמאות. רוצים לעשות שינוי, ובאותה נשימה לשמור על היציבות והביטחון שכבר יש לנו.
לפעמים נדמה שאם רק נבין מה אנחנו באמת רוצים, יהיה קל יותר להחליט. אבל מה קורה כשאנחנו דווקא יודעים מה אנחנו רוצים, והקושי הוא שיש כמה דברים שחשובים לנו, שלא תמיד מסתדרים יחד?
האם יש רצון אחד שהוא אמיתי יותר?
כשאנחנו רוצים דברים שמושכים אותנו לכיוונים שונים, זה יכול להרגיש כמו בלבול. אנחנו עשויים לחשוב שאם רק נצליח להבין את עצמנו טוב יותר, נגלה איזה מהרצונות הוא הרצון ה"אמיתי".
במצבים כאלה אנחנו עשויים לשאול את עצמנו אם אחד הרצונות חשוב לנו יותר, ואם האחר נובע בעיקר מפחד, מהרגל או מהציפיות של הסביבה.
לפעמים השאלות האלה באמת עוזרות לנו להבין משהו על עצמנו. אנחנו עשויים לגלות שמה שחשבנו שאנחנו רוצים קשור יותר למה שאנחנו מרגישים שצריך לעשות, ופחות למה שחשוב לנו היום.
אבל לא תמיד זה המצב.
כבני אדם, אנחנו מסוגלים לרצות דברים שונים בו-זמנית, גם כשהם לא מסתדרים זה עם זה. הרצון בביטחון לא מבטל את הרצון בחופש, והצורך בקרבה לא מבטל את הצורך בעצמאות. שני הרצונות יכולים להיות משמעותיים עבורנו, גם אם קשה למצוא דרך לתת מקום לשניהם.
כפי שראינו גם במאמר למה קשה לדעת מה אני באמת רוצה?, לא תמיד מסתתרת בתוכנו תשובה אחת ברורה שמחכה שנמצא אותה. לפעמים הקושי אינו להבין מה אנחנו רוצים, אלא להתמודד עם העובדה שלא נוכל לקבל את כל מה שאנחנו רוצים.
למצוא איזון פירושו גם לוותר
בחלק מהמקרים אנחנו לא חייבים לבחור בין אפשרות אחת לאחרת. אפשר לנסות למצוא דרך שתיתן מקום לכמה רצונות.
למשל, אדם שרוצה להתקדם בעבודה, להתפתח מקצועית ולבסס את עצמו, אבל גם ליהנות מהחיים שמחוץ לעבודה - לטייל, לפגוש חברים ולהשאיר מקום לתחומי עניין שאינם קשורים לעבודה.
הוא יכול לבחור בעבודה פחות תובענית, לוותר בינתיים על הזדמנות לקידום או להחליט כמה זמן ואנרגיה הוא מוכן להשקיע בקריירה שלו.
אלא שגם כשאפשר למצוא איזון, לא תמיד קל להרגיש איתו שלמים.
כשהוא משקיע בעבודה, הוא עשוי להרגיש שהוא מחמיץ חוויות וזמן פנוי. וכשהוא בוחר להאט, הוא עשוי לחשוב על ההזדמנויות המקצועיות שאולי הוא מפספס.
לפעמים אנחנו ממשיכים לחפש את האיזון המדויק, זה שיאפשר לנו להרגיש שלא ויתרנו על שום דבר.
אבל איזון לא בהכרח אומר שכל הרצונות שלנו מקבלים מענה, וגם לא שתמיד נרגיש שלמים או מרוצים ממנו. לעיתים הוא דורש מאיתנו להחליט על מה אנחנו מוכנים לוותר, לפחות באופן חלקי, כדי לתת מקום לדברים אחרים שחשובים לנו. וגם כשהוויתור נעשה מתוך בחירה ושיקול דעת, הוא עדיין יכול להיות מורכב וכואב.
האיזון שאנחנו מוצאים גם לא בהכרח מתאים לנו לתמיד. מה שהיינו מוכנים לוותר עליו לפני כמה שנים עשוי להיות חשוב לנו יותר היום, ולהפך. בתקופות שונות בחיים, הצרכים והרצונות שלנו משתנים, ואיתם גם הנכונות שלנו להתפשר על דברים מסוימים כדי לתת מקום לאחרים.
לפעמים אנחנו ממשיכים לחיות לפי בחירות ואיזונים שהתאימו לנו בעבר, בלי לשים לב שמשהו בצרכים שלנו השתנה. הפער הזה יכול להיות קשור גם לתחושת תקיעות בחיים, אפילו כשהחיים שבנינו בסך הכול טובים.
למה לפעמים כל כך קשה לבחור?
יש מצבים שבהם לא ניתן למצוא איזון שיאפשר לנו להמשיך להחזיק בשתי האפשרויות.
נחשוב על אישה שנמצאת בזוגיות משמעותית. היא אוהבת את בן הזוג שלה ורוצה להמשיך לבנות איתו חיים משותפים. במקביל, היא רוצה להיות אמא, ובן הזוג שלה לא מעוניין בילדים.
היא יודעת מה היא רוצה. היא רוצה את הקשר הזה, והיא גם רוצה להיות אמא. אבל ייתכן שהמציאות לא תאפשר לה לממש את שני הרצונות יחד.
במצב כזה, השאלה "מה אני באמת רוצה?" עלולה להפוך למתסכלת. לא משום שאין לה תשובה, אלא משום שיש לה יותר מתשובה אחת, ואף אחת מהן אינה מבטלת את האחרת.
לפעמים אנחנו מקווים שאם נמשיך לחשוב, לדבר, להתייעץ ולבחון את האפשרויות, יגיע הרגע שבו נדע בוודאות מה נכון לנו. אחת האפשרויות תרגיש ברורה, והאחרת תאבד מחשיבותה.
אבל לא תמיד זה קורה.
אפשר לבחור להישאר בקשר, ועדיין להצטער על האפשרות שלא התממשה. ואפשר לבחור להיפרד כדי לנסות להגשים את הרצון בהורות, ועדיין להתאבל על הזוגיות ועל העתיד שיכול היה להיות.
הכאב שמלווה בחירה אינו מעיד בהכרח שבחרנו לא נכון. לפעמים הוא מבטא את העובדה שנאלצנו לוותר על משהו שהיה יקר לנו.
איך בוחרים כשאין בחירה בטוחה?
לצד הקושי לוותר על אחת האפשרויות, יש קושי נוסף: אנחנו לא יכולים לדעת מראש איך הבחירה שלנו תתפתח.
האישה שמתלבטת אם להישאר בזוגיות לא יכולה לדעת כיצד תרגיש בעוד עשר שנים אם תוותר על האפשרות להיות אמא. אבל גם אם תבחר להיפרד, אין לה דרך לדעת אם תמצא זוגיות אחרת, אם תהפוך לאמא או כיצד תרגיש ביחס לפרידה.
יש הבדל בין המחיר שאנחנו יודעים שנשלם לבין התוצאות שאנחנו לא יכולים לחזות.
ולפעמים דווקא חוסר הוודאות הזה משאיר אותנו בהתלבטות ממושכת. אנחנו מנסים לחשוב על כל תרחיש אפשרי, למצוא עוד מידע או להגיע להבנה מוחלטת של הרצונות שלנו, בתקווה שהדבר יגן עלינו מפני חרטה.
אלא שגם כשאנחנו מכירים היטב את עצמנו, לא תמיד אפשר לדעת איזו בחירה תוביל לחיים שנרצה לחיות.
ההבנה הזאת לא הופכת את הבחירה לקלה יותר. אבל היא יכולה לשנות את מה שאנחנו מצפים מעצמנו לדעת לפני שנחליט.
לבחור גם כשמשהו נשאר לא פתור
כשאנחנו עומדים בפני החלטה משמעותית, אנחנו רוצים להרגיש שבחרנו נכון. לפעמים אנחנו מחכים לרגע שבו נהיה שלמים לגמרי עם אחת האפשרויות, כאילו רק אז נוכל לדעת שהגיע הזמן להחליט.
אבל לא כל בחירה מסתיימת בתחושת שלמות. גם אחרי שקיבלנו החלטה, יכולים להישאר ספק, צער או געגוע לאפשרות האחרת. הרגשות האלה לא בהכרח מעידים שטעינו. לפעמים הם פשוט מבטאים את המשמעות של מה שבחרנו לוותר עליו.
אולי במקום לחפש את האפשרות שלא נצטער עליה, אפשר לנסות להבין עם איזה ויתור נוכל לחיות יותר בשלום. מה חשוב לנו לשמור בחיים שלנו? על מה יהיה לנו קשה במיוחד לוותר? ואיזו בחירה נוכל לקחת עליה אחריות, גם בלי לדעת מראש כיצד היא תסתיים?
אלה לא שאלות שמבטיחות תשובה פשוטה, אבל הן מאפשרות לנו להתבונן בבחירה דרך המשמעות שיש לכל אפשרות עבורנו, ולא רק דרך הניסיון להגיע להחלטה הנכונה.
כשההתלבטות נמשכת לאורך זמן, היא יכולה להיות מתישה ולעורר תחושות של תסכול, תקיעות וחוסר אונים. בטיפול פרטני אפשר לתת מקום לרצונות השונים, לפחדים ולמשמעויות שאנחנו מייחסים לכל אפשרות. לא בהכרח כדי לקבל תשובה מבחוץ, אלא כדי להבין טוב יותר מה חשוב לנו ומה מקשה עלינו לבחור.
לפעמים הקושי אינו לדעת מה אנחנו רוצים, אלא להכיר בכך שלא נוכל לקבל את כל מה שאנחנו רוצים. הבחירה לא תמיד פותרת את המתח הזה, אבל היא יכולה לאפשר לנו להמשיך בחיינו גם כשמשהו נשאר לא פתור.
